גילנות במערכת הרפואית

חנה שם בדוי נכנסת לרופא לבדיקה, מלווה בבת שלה. חנה בת 90! אישה צלולה לגמרי הסובלת ממגוון בעיות בריאות. הרופא אינו מתייחס אליה, אלא מתייחס אוטומטית לביתה. את כל ההסברים, הדיונים וההחלטות מעביר דרך הבת. חנה לעומת זאת מבינה הכל, מנהלת את חיה באופן עצמאי ובעלת יכולת לקבל החלטות.

לא רק זאת שהרופא מתלוצץ ואומר שהיא כבר עברה את הגיל הממוצע ומחוץ לסטטיסטיקות, את חנה זה לא מצחיק, אבל היא לא תגיד דבר. היא תכבד את הרופא שמולה.

אם לא ידעתם לתופעה הזו קוראים גילנות- דעה קדומה כנגד אדם, הנובעת מגילו של אותו אדם. מערכת הבריאות תתייחס לגילו של אדם גם מבחינת הטיפולים שינתנו לו, ובעיקר מבחינת היחס. הגיל יהפך ל"תירוץ" למגוון בעיות, וגם לאי היכולת לפתור אותן.

אני שומעת על תופעת הגילנות מכלכך הרבה מטופלים זקנים וזה מקומם אותי ומכעיס אותי. במיוחד שרובם המכריע אנשים מרתקים, בעלי סיפורי חיים מדהימים ומלאי משמעות.

אבל זה לא חייב להיות כך! תקופת הזקנה היום היא תקופת חיים שלמה, הנקראת גם הבגרות השניה. זוהי תקפת חיים בה אנשים פעילים, בריאים ומגשימים חלומות של חיים שלמים. גם כוח הריפוי של הגוף אינו נעלם בתקופת חיים זאת. הוא לא שמע על הזקנה. אם נעורר אותו בטיפולים ובגישה המתאימה, יוכלו המבוגרים לחיות את הבגרות השניה ברווחה ואיכות חיים.

אצלי בקליניקה המטופל/ת הם המחליטים וללא קשר לגיל שלהם! הם מרכז הטיפול, והרצונות והמטרות שלהם הן המרכז. הם מחליטים במה נטפל.

אני מעבירה להם את המסר החד משמעי שניתן להזדקן בבריאות טובה. זה אפשרי בתהליך טיפולי נכון, בהתאמת אורח החיים, ובגישה הרוחנית. זקן היא לא מילת גנאי, וגילנות צריכה להיעלם מהחברה ובעיקר מהמערכת הרפואית.